פסק-דין בתיק ב"ל 16388-05-11

1.         זהו ערעור על החלטת הועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר, מתאריך 12/12/10, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה יותר מ - 50% מכושרה להשתכר.

            יוער כי עובר לפנייה לועדה בעניין אי הכושר, נקבעו למערערת 30% נכות בהתאם לפריט ליקוי 34ד' לרשימת הליקויים שבנספח לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)תשט"ז-1956 (להלן:" התקנות") בגין דיכאון וחרדה, וכן 20% בגין מחלת קרוהן בהתאם לפריט ליקוי 13(4)א' לרשימת הליקויים.

2.         להלן תמצית טענותיה העיקריות של המערערת -

            א.        הליקויים מהם היא סובלת קשים, ומשפיעים באופן ניכר על יכולתה     לתפקד בשגרת החיים.

            ב.         הועדה נתנה משקל יתר לגילה הצעיר של המערערתמבלי שהסבירה מה             השפעתו על כושר התפקוד שלה.

            ג.         הועדה התעלמה מהשפעת הליקויים של המערערת על כושר העבודה      שלה.

            ד.         הועדה התעלמה מחוות הדעת של הפסיכיאטרית, דר' קומר על מצבה    הנפשי.

3.         להלן תמצית טענותיו העיקריות של ב"כ המשיב -

            א.        בפני הועדה עמדה חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי מטעם המל"ל,            אשר קבע למערערת את הנכות הפסיכיאטרית, והוא עצמו קבע כי היא       מסוגלת לעבודה קלה.

            ב.         גם פקיד השיקום, מתוך מודעות למצבה, קבע כי היא מסוגלת לעבוד,    והוא הדין ביחס לרופא המוסמך.

            ג.         הועדה לקחה בחשבון את מגבלותיה של המערערת, ומסקנתה שהיא     מסוגלת להשתלב בעבודות זבנות או חרושת קלות בקרבה לשירותים,         והמסקנה הולמת את מכלול נסיבותיה של המערערת.

4.         עיון בפרוטוקול הועדה מושא דיוננו מראה כי רשמה את תלונות המערערת לפיהן היא סובלת ממצב נפשי שאיננו טוב, ומתופעות מחלת הקרוהן.

            המערערת תיארה בפני הועדה כיצד אינה מצליחה להסתדר גם במשק הבית שלה, ומרבה להתקשר לבעלה מדי יום בהתפרצויות בכי והוא נאלץ לבוא ולסייע לה.

            הועדה ציינה כי היא סבורה שהמערערת, לאור גילה הצעיר, ולאור החומר שבתיק, מסוגלת להשתלב ביום עבודה מלא ללא עבודה פיסית מאומצת ועם נגישות לשירותים והיא יכולה להשתלב בעבודות פקידותיות משרדיות וחרושת קלה.

5.         הדין החל -

על פקיד התביעות כמו גם על וועדה לעררים (אי כושר), להביא בחשבון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו..." (סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 ). 

בנדון דידן נפסק, כי:

"בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצריכה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו'... האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע...  נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת" (ההדגשה אינה במקור ו.ש.)

(עבל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.4.2004).